Practical Shabbat Halakha

שמות פרק לא

12. The Lord spoke to Moses, saying:
13. “And you, speak to the children of Israel and say: ‘Only keep My Sabbaths! For it is a sign between Me and you for your generations, to know that I, the Lord, make you holy.
14. Therefore, keep the Sabbath, for it is a sacred thing for you. Those who desecrate it shall be put to death, for whoever performs work on it, that soul will be cut off from the midst of its people.
15. Six days work may be done, but on the seventh day is a Sabbath of complete rest, holy to the Lord; whoever performs work on the Sabbath day shall be put to death.’
16. Thus shall the children of Israel observe the Sabbath, to make the Sabbath throughout their generations as an everlasting covenant.
17. Between Me and the children of Israel, it is forever a sign that [in] six days The Lord created the heaven and the earth, and on the seventh day He ceased and rested.”

רש”י שמות פרק לא

ואתה דבר אל בני ישראל – ואתה, אף על פי שהפקדתיך לצוותם על מלאכת המשכן, אל יקל בעיניך לדחות את השבת מפני אותה מלאכה

And you, speak to the children of Israel: But [as for] you, although I have mandated you to command them [the Israelites] concerning the work of the Mishkan, do not let it seem to you that you may easily set aside the Sabbath because of that work.

רמב”ן שמות פרק לא

אך את שבתותי תשמורו – אף על פי שתהיו רדופין בזריזות המלאכה אל תדחה שבת מפניה. כל אכין ורקין מיעוטין, למעט שבת ממלאכת המשכן. לשון רש”י. ולא נתכון אצלי, כי לפי מדרש רבותינו באכין ורקין ימעט בשמירת השבת, כי המיעוטים אצלם בכל מקום ימעטו בדבר המצווה בו, ואם תדרוש המיעוט בענין מלאכת המשכן יהיה מותר לעשותה בשבת. אבל המיעוט הזה למילה או לפקוח נפש וכיוצא בהן שהן דוחין את השבת. וכך אמרו במסכת יומא (ירושלמי פ”ח ה”ה) ומנין שספק נפשות דוחה שבת, רבי אבהו אמר רבי יוחנן אך את שבתותי תשמורו, מיעוט. ומלאכת המשכן שאינה דוחה שבת, מפני שהזהיר בה בכאן

“Ach” but you shall keep my Sabbaths – “Even though you may be anxious to do the work promptly, do not set aside the Sabbath on its account. All [Scriptural expressions containing] the words ach (but) or rak (only), intimate limiting qualifications; [in this case] it is to exclude the Sabbath from [the days on which] the work of the Tabernacle may be done.” This is Rashi’s language. But I have not been able to explain it. For according to the method used by our Rabbis to interpret the words ach (but) and rak (only), it should limit the scope of Sabbath-observance, [and permit the work of the Tabernacle on the Sabbath], for the limiting qualifications [of ach and rak] everywhere apply to the subject of the commandment itself [and since the verse here speaks of Sabbath-observance, the word ach should be restricting its application]. Thus if we are to interpret [and apply] the limiting nature of the word ach to the subject of the work of the Tabernacle, it should follow that it is allowed to be done on the Sabbath! Rather, the limiting nature of the word ach here applies to circumcision, or to saving of human life, and similar instances, that they set aside the Sabbath. And so the Rabbis said in Yoma (Yerushalmi Yoma 8:5): “And where do we know that even in a doubt whether life is in danger, the Sabbath may be set aside? Rabbi Abahu said in the name of Rabbi Yochanan: ‘Ach’ you shall keep My Sabbaths – [the word ach] has a limiting qualification.”

שמות פרק לה
1. Moses called the whole community of the children of Israel to assemble, and he said to them: “These are the things that the Lord commanded to make.
2. Six days work may be done, but on the seventh day you shall have sanctity, a day of complete rest to the Lord; whoever performs work thereon [on this day] shall be put to death.
3. You shall not kindle fire in any of your dwelling places on the Sabbath day.”

רש”י שמות פרק לה

ששת ימים הקדים להם אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן, לומר שאינה דוחה את השבת

Six days: He [Moses] prefaced [the discussion of the details of] the work of the Mishkan with the warning to keep the Sabbath, denoting that it [i.e., the work of the Mishkan] does not supersede the Sabbath.

רמב”ן שמות פרק לה

אלה הדברים אשר צוה ה’ לעשות אותם. ששת ימים תעשה מלאכה – אמר “אלה הדברים אשר צוה ה’ לעשות” על מלאכת המשכן וכל כליו וכל עבודתו. והקדים השבת לאמר כי ששת ימים תעשה מלאכת אלה הדברים ולא ביום השביעי שהוא קדש לה’. ומכאן שאין מלאכת המשכן דוחה שבת, ולא ממדרש אך, כמו שפרשתי בסדר כי תשא (לעיל לא יג):

These are the things which God has commanded, that you should do them. Six days shall work be done – The expression, “these are the things which God has commanded,” refers to the construction of the Tabernacle, all its vessels and all its various works. He preceded [the explanation of the construction of the Tabernacle] with the law of the Sabbath, meaning to say that the work of “these things” should be done during the six days, but not on the seventh day which is holy to God. It is from here that we learn the principle that the work of the Tabernacle does not set aside the Sabbath, and not from the interpretation of the word ach (but – ‘but’ you shall keep My Sabbaths), as I have explained in the section of Ki Tisa.

תלמוד בבלי מסכת שבת דף מט עמוד ב

הדור יתבי וקמיבעיא להו: הא דתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת כנגד מי? אמר להו רבי חנינא בר חמא: כנגד עבודות המשכן. אמר להו רבי יונתן ברבי אלעזר כך אמר רבי שמעון ברבי יוסי בן לקוניא: כנגד מלאכה מלאכתו ומלאכת שבתורה – ארבעים חסר אחת. בעי רב יוסף: +בראשית לט+ ויבא הביתה לעשות מלאכתו ממנינא הוא, או לא? – אמר ליה אביי: וליתי ספר תורה ולימני! מי לא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא זזו משם, עד שהביאו ספר תורה ומנאום. אמר ליה: כי קא מספקא לי – משום דכתיב +שמות לו+ והמלאכה היתה דים ממנינא הוא, והא – כמאן דאמר לעשות צרכיו נכנס, או דילמא: ויבא הביתה לעשות מלאכתו ממנינא הוא, והאי והמלאכה היתה דים – הכי קאמר: דשלים ליה עבידתא? תיקו. תניא כמאן דאמר כנגד עבודות המשכן, דתניא: אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן, הם זרעו – ואתם לא תזרעו, הם קצרו – ואתם לא תקצרו, הם העלו את הקרשים מקרקע לעגלה – ואתם לא תכניסו מרשות הרבים לרשות היחיד. הם הורידו את הקרשים מעגלה לקרקע – ואתם לא תוציאו מרשות היחיד לרשות הרבים, הם הוציאו מעגלה לעגלה – ואתם לא תוציאו מרשות היחיד לרשות היחיד. מרשות היחיד לרשות היחיד, מאי קא עביד? – אביי ורבא דאמרי תרוויהו, ואיתימא רב אדא בר אהבה: מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים

Again they sat and pondered: Regarding what we learnt, the principal categories of labor are forty less one,-to what do they correspond? -Said R. Hanina b. Hama to them: To the forms of labor in the Tabernacle. R. Jonathan son of R. Eleazar said to them, Thus did R. Simeon b. R. Jose b. Lakonia say: They correspond to [the words] ‘work’ [melakah], ‘his work’ [melakto], and ‘the work of’ [meleketh], which are [written] thirty-nine times in the Torah. R. Joseph asked: Is ‘and he went into the house to do his work’ included in this number, or not?-Said Abaye to him, Then let a Scroll of the Torah be brought and we will count! Did not Rabbah b. Bar Hanah say in R. Johanan’s name: They did not stir thence until they brought a Scroll of the Torah and counted them? The reason that I am doubtful, replied he, is because it is written, for the work they had was sufficient: is that of the number, while this is [to be interpreted] in accordance with the view that he entered to perform his business; or perhaps and he went into the house to do his work’ is of the number, while this ‘for the work they had was sufficient’ is meant thus: their business was completed? The question stands over.

It was taught as the opinion that it corresponds to the forms of labor in the Tabernacle. For it was taught: Liability is incurred only for work of which the same was performed in the Tabernacle. They sowed, hence ye must not sow; they reaped, hence ye must not reap; they lifted up the boards from the ground to the wagon, hence ye must not carry in from a public to a private domain; they lowered the boards from the wagon to the ground, hence ye must not carry out from a private to a public domain; they transported [boards, etc.,] from wagon to wagon, hence ye must not carry from one private to another private domain. ‘From one private to another private domain’- what [wrong] is done? Abaye and Raba both explained — others say, R. Adda b. Ahabah: It means from one private to another private domain via public ground.

רש”י מסכת שבת דף מט עמוד ב

כנגד עבודות המשכן – אותן המנויות שם בפרק כלל גדול היו צריכין למשכן, ופרשת שבת נסמכה לפרשת מלאכת המשכן ללמוד הימנה

Correspond to the forms of labor in the tabernacle – Those enumerated in Chapter “Klal Gadol” they were required for the Tabernacle. The Parsha of Shabbat was juxtaposed to the Parsha of the construction of the Tabernacle to learn from it.

תוספות מסכת שבת דף מט עמוד ב

ארבעים אבות מלאכות חסר אחת כנגד מי – דהרבה מלאכות יש דדמיין להדדי והוה לן למחשבינהו כולן כאחת כדפריך בפרק כלל גדול (לקמן עג:) היינו זורה היינו בורר היינו מרקד ומשום חילוק מועט שביניהם לא הוה מחלקינן להו אי לאו דקים להו דל”ט מלאכות הן כנגד שום דבר לכך בעי כנגד מי

Forty principle forms of labor minus one, is corresponding to what? – For many of the forms of labor look similar to each other. And it would come to be that one would consider them all like one as the objection expressed in Chapter “Klal Gadol”: that is winnowing, that is sorting, etc and because there is small distinction amongst them they would not come to be separated. If not [they are not separated], the establishment of these “39 Melakhot” would be corresponding to nothing, therefore, it comes to ask to what do they correspond?

תוספות הרא”ש מסכת שבת דף מט עמוד ב

יש מפרשים דלא פליג אהא דילפינן ממשכן דאם לא כן היכי ידעינן לדידיה הי נינהו אבות והי נינהו …תולדות

ולמ”ד כנגד כל מלאכות שבתורה איכא למימר דחכמים בררו כל מלאכות החשובות יותר ועשאום אבות עד שהשלימום לל”ט והשאר עשאום תולדות

There are those that do not argue on this that we learn them out from the Tabernacle. For if that was not the case, how would we know which are the principal and which are the offshoots? And for those that learn that they correspond to all the “melakhot” in the Torah; what is there to say? Only that the Hakhamim sorted all the exceedingly important forms of labor and made them “principals” until they fulfilled the “39” and the rest were made “offshoots”.

פני יהושע מסכת שבת דף עה עמוד א

Rabbi Yaakov Yehoshua Falk (1680-1756, Germany)

וכתבו בתוס’ צ”ע דבירושלמי משמע דהצד חלזון לא מחייב משום צידה עכ”ל. ואחר העיון ראיתי דלשון הירושלמי גופא תמוה דלא יהיב טעמא בצד חלזון למה לא יהא חייב משום צידה דנהי דמסיק התם דאתיא כמ”ד דתחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היה ולא שייך בה צידה, א”כ נראה מזה שבא לומר דלא אשכחן צידה במשכן דבעזים ובאילים מאדמים שהן מין בהמה לא שייך בהו צידה שמצויין בבתים אכתי תיקשי ממה נפשך אם נאמר דכיון דלא הוי במשכן לא לחייב עליה א”כ אפילו בצד צבי נמי לפטור, אלא על כרחך דאע”ג שלא היו צריכין למשכן בצידה אפ”ה כיון דאשכחן במשכן דברים דשייך בהו צידה מש”ה מיקרי מלאכה חשובה וחייב כדאשכחן בזורע וחורש דמסתמא לא היו זורעין וחורשין אותן הסמנין שהיו צריכין למשכן אלא שהיה מצוי בידן אפ”ה כיון דשייך זריעה וחרישה באותן מינין חייב א”כ ה”ה לצידה א”כ בחלזון אמאי ליפטר דנהי דמסתמא לא היו צדין החלזון במדבר אלא שכבר היה מצוי בידם ע”י תגרי אומות העולם או שהוציאו ממצרים כדאשכחן להדיא בעצי שטים ובנסכים א”כ ה”ה לחלזון וכיון שהוא מין דשייך ביה צידה ליחייב:

And Tosafot wrote this requires further exploration, that in the Yerushalmi it is learned that trapping a hilazon is not under the prohibited category of “trapping”. After further exploration I see that the language of the Yerushalmi itself is bewildering in that it does not provide an explanation why one would not be obligated for trapping a hilazon. It is decided over there that we see that a “tahash [seal like animal]”, that was around during the time of Moshe, was a creature unlike any other and not subject to the category of trapping. If that is so we see from this that it comes to say that we do not derive trapping from the Tabernacle, that with red goats and red rams, they are a species of animal that trapping is not applicable with in that they are squeezed out of their houses. Still, I have a question, how could it come to say that since it was not in the Tabernacle, one is not obligated on it. If that is so, even with trapping a deer one would be exempt. Rather, one is forced to say that even though it was not needed for the Tabernacle with trapping, even though that is true, since it is derived from the Tabernacle, that things that are applicable with trapping are called important labor and are obligated like that is derived with planting and reaping. It is most likely the case that planting and reaping for the dyes that were needed for the Tabernacle rather they were found in their hands. Even though that is the case since they are applicable to planting and reaping, those exact species, one is obligated. If that is the case, then the same holds true for trapping. If that is the case, then with the hilazon, why is one exempt? It is shown that it is reasonable that they did not trap the hilazon in the desert rather they previously found them in their hands through non-Jewish merchants or took it with them from Egypt like we have derived explicitly with the acacia wood and the pourers. If that is so, also the case with the hilazon and since it is a species that is applicable to trapping one would be obligated for doing so.