Source and Reason for Bishul Akum
Eng is R. Brofsky
The gemara (Avoda Zara 37B – 40A), after attempting to attribute the prohibition of bishul akum to a biblical source, concludes that bishul akum is prohibited “mi-derabbanan ve-kra esmachta be-alma” (the prohibition was legislated by the rabbis, but they made a textual connection in the Torah to support their enactment in the Torah).

דברים פרק ב
ו) אכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם:
Why did Chazal prohibit food cooked by non-Jews?

רש”י מסכת עבודה זרה דף לח עמוד א

מדרבנן – שלא יהא ישראל רגיל אצלו במאכל ובמשתה ויאכילנו דבר טמא.
תוספות מסכת עבודה זרה דף לח עמוד א
אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא – פרש”י דרבנן גזור משום דחייש שמא יאכילנו דברים טמאים ויותר היה נראה לפרש הטעם משום חתנות וכן פ”ה במתני’ אומר הר”ר אברהם ב”ר דוד דודאי שלקות אסרו חכמים כשהעובד כוכבים מבשלם בביתו אבל כשהוא מבשל בביתו של ישראל אין לחוש לא לחתנות ולא לשמא יאכילנו דברים טמאים ולא הודה לו ר”ת דודאי כיון שהעובד כוכבים מבשל לא חלקו כלל חכמים בין רשות הישראל לרשות העובד כוכבים כי לעולם יש לחוש שמא לא יזהר גם בביתו של ישראל כמו בביתו של עובד כוכבים.
Furthermore, the Rambam (see Peirush Ha-Mishnayot 2:6) explains that “these things, such as their [non-Jews’] bread and cooked foods and the like, were only prohibited in order that we should distance ourselves from them and not come in our mingling with them to be lax (hefkerut) regarding prohibited things. This is what they meant by “chatnut’.”

In other words, the Rambam ALSO implies that the issur stems from a broader concern, and that the term “chatnut” refers to numerous prohibitions, and not just intermarriage.

שולחן ערוך יורה דעה סימן קיג

סעיף א
א] דבר שאינו נאכל כמו (א) שהוא חי, א וגם ב עולה על שלחן מלכים ב] ללפת בו את הפת ג] או לפרפרת, שבישלו עו”ג, ד] אפילו בכלי ישראל ה] ובבית ישראל, אסור משום בישולי עובדי כוכבים.
ש”ך יורה דעה סימן קיג
א וגם עולה על שלחן מלכים כו’ – מדלא התנה המחבר שיהא נשתנה מברייתו ע”י האור אלמא דס”ל אפילו לא נשתנה אסור וכדעת הרמב”ם שהביא בב”י וכן דעת הרב בד”
סעיף ב
עירב דבר הנאכל כמו שהוא חי עם דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי ובישלם העובד כוכבים, אם העיקר מדבר שיש בו משום בישולי עובד כוכבים, אסור. ואם לאו, מותר. הג ז]. וכל פרי שנאכל כמו שהוא חי, אע”פ שבשלו אותו עובדי כוכבים ונמחה ונעשה תבשיל בידיהם, שרי. ועל כן אוכלין הפובידל”א שעושין העובדי כוכבים (ד”ע ממשמעות הרמב”ם ור”ן ותוס’ והוא פשוט(
בית יוסף יורה דעה סימן קיג
ד, ז (א) כתוב בארחות חיים (הל’ איסורי מאכלות סי’ סז) כתב הרמב”ן בתשובה דעתי שאין איסור בשפחות הללו הקנויות לנו דמלאכה דעבד ערל דישראל היא דקנוי לו למעשה ידיו ומוזהר עליו בשבת מן התורה וליתיה בכלל גוים והילכך ליתיה בכלל גזרות דידהו וכן נהגו עכ”ל. והרא”ה (בדה”ב ב”ג ש”ז צד.) כתב אף על פי שהדעת נוטה לדבריו בעל נפש ראוי להחמיר על עצמו וכן כתב הרשב”א ואנו נוהגים איסור בבישוליהן ואפילו בדיעבד עכ”ל והם דבריו בתשובה (ח”א סימן סח ותקכב ובמכונות לרמב”ן סי’ קמט):
סעיף ד
ט] יש מי שמתיר ז בשפחות שלנו, י] ויש מי שאוסר, ואפילו בדיעבד (תשובת הרשב”א ס’ ס”ח). הגה: יא] ובדיעבד, יש לסמוך אדברי מתירים (ארוך כלל מ”ג והגהות ש”ד). יב] ואפילו לכתחלה נוהגין להקל בבית ישראל שהשפחות והעבדים מבשלים בבית ישראל, כי אי אפשר שלא יחתה אחד מבני הבית מעט (שם). ט”ז יורה דעה סימן קיג
(ג) בשפחות שלנו. – פי’ הקנויות לנו ומוזהרין אנו על מלאכתן בשבת מן התורה ואין מכלל זה השפחות עובדי כוכבים שהם נשכרים לישראל לזמן אלא דבאו”ה כלל מ”ג כתב גם באלו להתיר בדיעבד ולסמוך על הר”א שמביא הטור שבבית ישראל אין בו משום בישול עובד כוכבים אף על גב דלא קי”ל כוותיה:
(ד) כי א”א שלא יחתה כו’. – כתב בד”מ שמעינן מכאן אפילו לא כוון להתיר ע”י חיתוי זו אלא עשאו בלא כוונה דמותר וכ”כ בכל בו עכ”ל וכ”כ רמ”א כאן בסמוך ובאו”ה כלל מ”ג כתב אך יזהר שאותו החיתוי יועיל לתקן האש ויועיל למהר בישולו ע”י ישראל עכ”ל:
ש”ך יורה דעה סימן קיג
ז בשפחות שלנו – שקנויות לנו דמלאכה דעבד העובד כוכבים דישראל הוא ומוזהר עליו בשבת מן התורה וליתיה בכלל עובד כוכבים והלכך ליתיה בכלל גזרות חתנות עכ”ל תשובת הרמב”ן שהביא בית יוסף וד”מ ובהנך שפחות מיירי המחבר אבל לא בשפחות שלנו שבארצות אלו שאין קנויות לנו רק שנשכרו לשנה ואין אנו מוזהרין עליהם בשבת כמו שנתבאר בא”ח סימן ש”ד וכ”כ הב”ח ולפ”ז מ”ש הרב ובדיעבד יש לסמוך אדברי המתירים לא א”ש בשפחות שלנו וצ”ל דקאי אשפחות דמיירי המחבר או ר”ל דיש לסמוך אדברי המתירין בישולי עובדי כוכבים בבית ישראל והוא דעת ר’ אברהם שהביא הטור וכ”כ בד”מ ובת”ח כלל ע”ה דין י”ז בשם או”ה והוא באו”ה כלל מ”ג דין י”ג א”נ הרב לא דקדק בזה דעיקר דמילתא סמיך אטעמא דא”א שלא יחתה אחד מבני הבית מעט ועיין בא”ו של מהרש”ל סי’ ע”ה מביא תשובת הרמב”ן סי’ קמ”ט דיש מרבותינו מתירין בשפחות מטעם דאין איסור משום בישולי עובד כוכבים אלא בעושה מרצונו משום גזירת חתנות אבל אלו השפחות והעבדים שלנו שעושים בע”כ בין ירצו בין לא ירצו אין בזה קירוב הדעת ומ”מ אין דבריהם מחוורין ואין אנו סומכין ע”ז ואנו נוהגין איסור אפילו בדיעבד ע”כ עכ”ל וכן הוא בתשובת הרשב”א סימן ס”ח ולפ”ז י”ל דסברת המתיר שכתב המחבר הוא מטעם זה ולזה כתב הרב דיש לסמוך עליהם בדיעבד אלא דבב”י וד”מ לא נזכר טעם זה:

סעיף ו
טו] כל שבישלו ישראל מעט בישולו, בין בתחלה בין בסוף, מותר. לפיכך אם הניח עובד כוכבים בשר או קדרה על גבי האש, והפך ישראל בבשר והגיס בקדרה, או שהגיס ישראל וגמר העובד כוכבים, הרי זה מותר. ח (טז] ואפילו לא היה מתבשל בלא סיוע העובד כוכבים).
סעיף ז
יז] אין שגירת (פי’ הבערה. ובערו והשיקו (יחזקאל לט, ט), תרגום ויהון שגרין) התנור מועלת אלא בפת, אבל בשאר המתבשלים אין שגירת התנור ולא הדלקת האש מעלה ומוריד, אלא ההנחה דווקא. לפיכך הרוצה לבשל במחבת בתנור של עובד כוכבים, צריך שיתן ישראל המחבת לתוך התנור, למקום הראוי להתבשל בו. הגה: יח] ויש חולקין וסבירא להו דהדלקת האש ט או (ב) חיתוי בגחלים מהני לענין בישול כמו לענין פת, וכן נוהגין. (הגהות ש”ד ובארוך ובמרדכי פא”מ). י ואפילו חיתוי בלא כוונה מהני ומועיל. יט] וי”א דאפילו לא חיתה ישראל יא כ] ולא השליך שם קיסם, רק שהכותית הדליקה האש מאש של ישראל, שרי (או”ה שם בשם מהר”ם).
ש”ך יורה דעה סימן קיג
ט או חיתוי כו’ – וכתב האו”ה שם אך יזהר כשמחתה בגחלים שאותו חיתוי יועיל לתקן האש ויועיל למהר בישולו ע”י ישראל עכ”ל וכן משמע בש”ס ופוסקים דבעינן שהישראל יעשה קירוב בישול:

יא ולא השליך שם קיסם כו’ – משמע אבל השליך קיסם מועיל גם בבשולי עובד כוכבי’ וכן הוא בסמ”ק ובאו”ה להדיא:
סעיף ח
נתן ישראל קדרה על האש יב וסלקה, ובא עובד כוכבים והחזירה, יג אסור. אלא אם כן הגיע למאכל בן דרוסאי, כא] שהוא שליש בישולו, כשסילקה.
ש”ך יורה דעה סימן קיג
יג אסור – כיון שנתבשל ע”י עובד כוכבים בלא קירוב בישול דישראל הכי אמרינן בש”ס ופוסקים:

סעיף י
כד] הניח ישראל על גבי גחלים עוממות שלא היה ראוי להתבשל עליהם כה] כמאכל בן דרוסאי, ובא עובד כוכבים והפך בו ונתבשל, אסור.
סעיף יב
טז כז] דגים קטנים שמלחן ישראל כח] או עובד כוכבים, הרי הן כמו שנתבשלו מקצת בישול. כט] ואם צלאן עובד כוכבים, אחר כן, מותרים. ל] אבל דגים מלוחים גדולים, אינם נאכלים אלא ע”י הדחק; לפיכך אם צלאן עובד כוכבים, אסורים, לא] ויש מתירין. הגה: לב] יז וכן כל דבר שנאכל חי על ידי (ה) הדחק, ובשלו עובדי כוכבים, דינו כדגים גדולים (ד”ע). לג] ובשר מלוח אינו נאכל כלל כמו שהוא חי, ואסור אם נתבשל על ידי עובד כוכבים (תוספות פ’ החולץ).
ש”ך יורה דעה סימן קיג
טז דגים קטנים כו’ – כתבו התוס’ ושאר פוסקים דהיינו אפילו גדולים קצת דאי קטנים ממש הא אמרינן בש”ס דאפי’ נתבשלו דגים קטנים אין בהם משום בשולי עובד כוכבים שאינם עולים על שלחן מלכים והב”ח כתב דהא דדגים קטנים אינן עולים על שלחן מלכים היינו בדגים קטנים שגידול שלהם גדול ואותן דגים בקטנותן אינם חשובים ואינם עולים על שלחן מלכים אבל דגים קטנים שגידול שלהם לעולם קטן הם חשובי’ ועולים על שלחן מלכים והביא ראיו’ ע”ש:
סעיף יג
לד] דג שמלחו עובד כוכבים לה] ופירות שעשנן עד שהכשירן לאכילה, הרי אלו מותרין, לו] דמלוח אינו כרותח בגזירה זו, יח והמעושן אינו כמבושל. הגה: גם כבוש אינו כמבושל, דלא אסרו אלא בישול של אש (טור).
סעיף יד
ביצה, לז] אף על פי שראויה לגומעה חיה, אם בשלה עובד כוכבים, אסורה.
סעיף טו
יט תמרים המרים קצת, לח] שאינם נאכלים אלא על ידי הדחק, אם בשלם עובד כוכבים, אסורים.
Commercially Produced Food

Last week we noted that the Ra’a (Bedek HaBayit Bayit 3 pg. 94b) questions whether food cooked by a non-Jew for his livelihood in a factory or other commercial cite not used for dining, rather than for a specific person, may be permitted. Since in this case we need not be concerned about “ikruvei da’atei” – warm feelings of camaraderie between the cook and the customer, perhaps the prohibition should not apply. He concludes that one may be MORE inclined to rule leniently when it comes to commercially baked bread, as we are generally more lenient regarding pat akum.

This opinion was never cited by the Shulchan Arukh, or by other major halachic works. However, Rav Moshe Feinstein zt”l (see the teshuva authored by Rav Neta Greenblatt with Rav Feinstein zt”l’s approval, printed in Mesora vol.1 pg. 94) cites a debate from the previous generation as to whether bishul akum poses a problem for commercially produced sardines. He concludes that even if one employs a “lo pelug” and prohibits bishul akum even when there is no concern of “ikruvei da’atei,” when the cooking is done is an irregular manner, such as by a machine, then there is certainly no concern for “chatnut” and the prohibition of bishul akum would not apply.

Incidentally, the policy of the Orthodox Union (according to Rav Menachem Genack, cited in the aforementioned journal) is to rely upon this leniency only regarding bread (pat palter), and not for cooked foods.