חלב עכו”ם
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף לה עמוד ב
מתני’. ואלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואין איסורן איסור הנאה: חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו, והפת והשמן שלהן. רבי ובית דינו התירו השמן. והשלקות, וכבשין שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ, וטרית טרופה, וציר שאין בה דגה כלבית שוטטת בו, והחילק, וקורט של חלתית, ומלח שלקונדית – הרי אלו אסורין ואין איסורן איסור הנאה
MISHNAH. THE FOLLOWING ARTICLES OF HEATHENS ARE PROHIBITED BUT THE PROHIBITION DOES NOT EXTEND TO ALL USE OF THEM:13 MILK WHICH A HEATHEN MILKED WITHOUT AN ISRAELITE WATCHING HIM, THEIR BREAD AND OIL ? RABBI14 AND HIS COURT PERMITTED THE OIL ? STEWED15 AND PRESERVED16 FOODSTUFFS INTO WHICH THEY ARE ACCUSTOMED TO PUT WINE OR VINEGAR, PICKLED HERRING WHICH HAD BEEN MINCED,17 BRINE IN WHICH THERE IS NO KALBITH-FISH18 FLOATING, HELEK,19 DROPS OF ASAFOETIDA20 AND SAL-CONDITUM.21 BEHOLD THESE ARE PROHIBITED BUT THE PROHIBITION DOES NOT EXTEND TO ALL USE OF THEM.
(13) They may not form part of the diet of a Jew, but he is allowed to dispose of them to Gentiles.
(14) The reference is to R. Judah II, the grandson of the R. Judah who compiled the Mishnah. The parenthesis must therefore be a later interpolation.
(15) The prohibition is not caused by the presence of yen nesek (v. Glos.), but is due to the fear of close social intercourse resulting in mixed marriages (Rashi).
(16) Lit., ?pressed?, viz. in brine.
(17) Since it is minced, the identity of the fish is in doubt and it may have belonged to an unclean species.
(18) The kalbith was a kind of stickleback which was supposed to breed only in brine formed with the clean species of fish.
(19) Probably the Latin allec, a sauce made from small fish; and there is a doubt whether the fish of which it was made is allowed.
(20) The bark from which it was obtained was presumably cut with a knife which had been used for prohibited food.
(21) Traditionally explained as salt used by the Romans as a condiment which was mixed with fat. But Krauss (TAI p. 500) suggests that the word salkundith is a corruption of istroknith, i.e., Ostracena, a town on the border between Palestine and Egypt where salt was produced.
שולחן ערוך יורה דעה סימן קטו
סעיף א
חלב (א) שחלבו עובד כוכבים א ואין ישראל רואהו, אסור, א] שמא עירב בו חלב טמא. היה חולב בביתו ב וישראל יושב מבחוץ, ב] אם ידוע שאין לו דבר טמא בעדרו, מותר, אפילו אין הישראל יכול לראותו בשעה שהוא חולב. היה לו דבר טמא בעדרו, והישראל יושב מבחוץ והעובד כוכבים חולב ג לצורך ישראל, אפילו אינו יכול לראותו כשהוא יושב, אם יכול לראותו כשהוא עומד, מותר, ד שירא שמא יעמוד ויראהו, ג] והוא שיודע שחלב טמא אסור לישראל.
סעיף ב
(ד) גבינות (ה) העובדי כוכבים, אסרום מפני שמעמידים אותם בעור קיבת שחיטתם שהיא נבלה. יט יג] ואפילו העמידוהו בעשבים, אסורה. הגה: וכן המנהג, ואין לפרוץ גדר (ב”י), אם לא במקום שנהגו בהם היתר מקדמונים. כ יד] ואם הישראל רואה עשיית הגבינות והחליבה, מותר (אגור פ’ שואל). (ו) וכן המנהג פשוט בכל מדינות אלו. כא טו] ואם ראה עשיית הגבינות ולא ראה החליבה, כב יש כג להתיר בדיעבד, כי אין לחוש שמא עירב בו דבר טמא כד מאחר שעשה גבינות מן החלב, כי דבר טמא אינו עומד, ובודאי לא עירב בו העובד כוכבים כה מאחר שדעתו לעשות גבינות (הגהות אשיר”י פא”מ ובארוך). כו טז] ומכל מקום אסור לאכול החלב כך (שם).
ש”ך יורה דעה סימן קטו
יט ואפי’ העמידוה בעשבים אסורה – שכבר גזרו על כל גבינות העובדי כוכבים בין העמידוה בדבר האיסור בין העמידוה בדבר המותר הרמב”ם והפוסקים ועיין בפוסקים שכתבו עוד טעמים אחרים לזה ע”ש:
שו”ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן מז
1954
בענין חלב הקאמפאניעס שבמדינתנו.
ט”ו סיון תשי”ד. מע”כ ידידי הרה”ג מהר”ר יהודה דיק שליט”א.
ובדבר החלב של הקאמפאניעס במדינתנו אשר יש פקוח הממשלה ואם יערבו חלב בהמה טמאה יענשו וגם יסגירו את העסק שלהם שלכן ודאי מירתתי מלערב יש טעם גדול להתיר אף בלא שיטת הפר”ח משום דהעיקר דידיעה ברורה הוא כראיה ממש כהא דשבועות דף ל”ד גם לעדות דממון. וגדולה מזה איתא בתוס’ יבמות דף מ”ה בשם יש מפרשים גם לדין ראיית ב”ד לטבילת גר עיי”ש. וזהו גדר אנן סהדי שמצינו בהרבה מקומות. ואף לעדי קיומא דקידושין שאף שלא ראו אלא היחוד הוא כראו הביאה ממש ונעשית א”א גמורה אף לחייב מיתה להבא עליה אחר אח”כ ושלא לתפוס בה קידושין אחרים. ויותר מזה חזינן דאף אנן סהדי פחותה מזו כהא דחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות שהוא כראיה ממש ונחשב כהוו עדים לקיומא אף לקולא לענין שלא להצריכה גט מהשני בקטנה שלא מיאנה והגדילה וניסת לשני בכתובות דף ע”ג ושמואל לא פליג אלא משום שאין אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום וע”ד קידושין הראשונים בועל עיי”ש, אף שאין בועל ביאת זנות הוא רק לרוב בנ”א ומ”מ נחשבה ידיעה זו כראיה ואף שצריכין אנו לעוד דבר דהוא רק ידיעה דהא לא ראינו רק יחוד ולרב הוא עוד תלתא שהם רק ידיעות שאף שסובר אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום ודאי איכא מעוט שאין יודעין גם לדידיה כיון דאיכא מ”ד שסובר דאין אדם יודע עיין בתוס’ גיטין דף מ”ה משום שאין לומר שתהיה פלוגתתם רחוקה אך מ”מ מצד הרוב היודעין שאין קידושי קטנה כלום והרוב שאין בועלין ביאת זנות והרוב שביחוד יש גם ביאה אף שאיכא ג’ מעוטים כנגדם שאף אם נימא כמעוט אחד לא היו קידושין מ”מ נחשב לרב כעדים לקיומא ממש שבעיל לשם קידושין אף לקולא שלא יתפסו קידושי השני וגם שמואל מודה בעצם הדין כדלעיל אלמא דיש לידיעה דין ר
88;יה ממש.
ויש ידיעה שאף בנפשות נחשב ראי’ דבמנאפים עד שיראו כדרך המנאפים אף שהחיוב הוא רק אם הכניס כמכחול בשפופרת שלא ראו זה. ומשמע מרש”י ב”מ דף צ”א שכתב דלא הזקיקתן תורה להסתכל כ”כ, דבכה”ג ברוצח ושאר מיתות לא היו מחייבין מיתה ורק במנאפים לא הזקיקתן תורה להסתכל ומחייבין אותן מיתה אף שאינה ראיה. וא”כ צריך לומר שבעצם ידיעה היא כראיה גם לגבי נפשות ולכן נהרגין במנאפין ורק בשאר מיתות הוא גזה”כ שלא ידונו ע”פ ידיעה ולכן במנאפין שהיה נמצא שלא יהרגו לעולם כדאיתא בספ”ק דמכות סובר שמואל דמוכרחין לומר דבמנאפין נהרגין ע”פ ידיעה זו ולית בהו גזה”כ זה לענין ידיעה זו אבל אם ידיעה לא היה בעצם כראיה איך שייך לומר שיהרגו כדרך המנאפין דהא עכ”פ לא ראו וליכא עדים אלא ודאי שבעצם הוא כראיה לכל דבר רק שנתחדש דבנפשות לא ידונו ע”פ עדות דידיעה ובמנאפין לא נתחדש לענין ידיעה זו.
ולכן בחלב שאסרו רק בחלבו עכו”ם ואין ישראל רואהו יש להתיר גם בישראל יודעין ידיעה ברורה דהוי כראיה. וזה שאם יערבו יענשו ויצטרכו לסגור העסק שלהם שהוא הרוחה של כמה אלפים והממשלה משגחת אליהם הוא ודאי ידיעה ברורה שהיא כראיה שלא היה בכלל איסורם. וזה הוא גם לכו”ע דאין טעם לחלוק בזה ולכן הרוצה לסמוך ולהקל יש לו טעם גדול ורשאי וכמו שמקילין בזה הרוב בנ”א שומרי תורה וגם הרבה רבנים וח”ו לומר שעושין שלא כדין. אבל מ”מ לבעלי נפש מן הראוי להחמיר ואין בזה משום יוהרא וכך אני נוהג להחמיר לעצמי אבל מי שרוצה להקל הוא עושה כדינא ואין להחשיבו כמזלזל באיסורין.
ובאם אחד נהג להחמיר אם נאסר מדין מנהג ג’ פעמים תליא אם היתה כוונתו להחמיר אף אם הדין הוא להתיר וכ”ש בידע בעצמו שיש להתיר ומ”מ נהג איסור יש עליו איסור נדר דנהג ג”פ אבל אם החמיר משום שהיה סבור שאסור מדינא או אף רק שאסור מספק וחשב על המקילין שאולי טועין בדין או שאולי הם מזלזלין באיסורין אין עליו דין נדר מצד מנהגו וא”צ היתר. והנני ידידו, משה פיינשטיין.
Rav David Brofsky
I would like to present two arguments that were suggested in order to justify the lenient approach to chalav akum, which does not require, in our societies, Jewish supervision of milk production.
Firstly, the Rishonim and Acharonim discuss whether the prohibition of chalav akum is applicable even if we are certain that the milk is kosher. In other words, was this legislation a “davar she-beminyan” which requires another bet din to annul it, or is the reason incorporated into the actual legislation?
This is a broad question regarding many rabbinic prohibitions, and is often discussed in the context of the prohibition of clapping and dancing on Shabbat (see Beitza 30a and Tosafot s.v. Tenan), as well as other rabbinic prohibitions.
The first to raise this possibility was the Mordekhai (Avoda Zara 846), commenting on the Gemara’s requirement that a Jew stand on the periphery of the non-Jew’s herd, in order to insure that the non-Jew will be too scared to adulterate the milk. The Mordekhai questions whether this requirement is only necessary if the non-Jew has both kosher and non-kosher animals in his herd, or also if he has only kosher animals. In other words, is the gezeira of chalav akum absolute, even when the reason is not applicable, or is it subject to a true concern for the adulteration of the milk?
The Mordekhai cites Rabbeinu Peretz who maintains that supervision is still necessary, lest the non-Jew still introduce non-kosher milk or lest the utensil into which the cow was milked already contain non-kosher milk. While his ruling is stringent, his reasoning implies that if the reason for the legislation truly doesn’t apply, then no Jewish supervision would be necessary.
The Radbaz (YD 2:75) points this out, and concludes that if we are certain that no non-kosher milk was added, then there is no requirement for Jewish supervision. Similarly, the Peri Chadash (YD 115) rules that if non-kosher milk isn’t available in one’s vicinity, or if non-kosher milk is so expensive that it was certainly not mixed with kosher milk, then there is no reason to be stringent. In fact, he testifies that aside for a few pious individuals, the custom in Amsterdam was to drink milk without supervision, and that he too drank this milk!
Other Acharonim disagree. The Chatam Sofer (YD 1:107) argues that chalav akum is an absolute gezeira (davar she-beminyan) which can only be revoked by another bet din.
ערוך השולחן יורה דעה סימן קטו
סעיף ה
והנה עכ”פ נתברר דלפי דעת כל רבותינו שהבאנו אפילו במקומות דלא שכיח כלל דבר טמא בעיר באופן שאין חשש לתערובת חלב טמא מ”מ אסור כשהישראל לא עמד עכ”פ מבחוץ בשעת החליבה או שיהא יוצא ונכנס ודי אפילו בקטן וקטנה ויתבאר עוד בזה מיהו עכ”פ האיסור הוא בכל אופן ודלא כאחד מגדולי האחרונים שהאריך בזה להקל לשתות חלב שלהם במקום שאין שם דבר טמא או שהוא רחוק המציאות שיחלובו את הטמא או שחלב טמא ביוקר והביא ראיה מאיזה גדולים שהקילו בכה”ג ומסיבה זו יש הרבה מתפרצים באיסור זה בדורנו בעוה”ר כאשר ראינו ושמענו ותולים א”ע באיזה תלמיד חכם שעשה כן ולא ידעו ולא יבינו שחמורים דברי סופרים מדברי תורה והתלמיד חכם שעשה כן עונו ישא וכיון שנפסק לאיסור בטור וש”ע וכל גדולי אחרונים מי יוכל להעיז פניו ולמלא תאות נפשו ושומר נפשו ירחק א”ע מזה:
סעיף ו
וליתר שאת אברר לך איך שכל דברי רבותינו הקדושים הם כגחלי אש מה שהתוודה לפני בלב נשבר בהיותי יושב על כסא הוראה בעיר פלונית שאחד מהבע”ב החשובים דשם היה נוהג היתר בדבר בהיותו חוץ לביתו בעיר הגדולה במדינה וישב תדיר בשם לעסקיו והוא ועוד אורחים בשתותם חמים בבוקר בבוקר היו קונים חלב שמן שקורין סמאנ”ט אצל חנוני אינו יהודי שכנגד אכסניא שלהם ופעם אחת התחילו לחקור ביניהם מאין לוקח החנוני הקטן זה כל כך חלב שמן והלך הוא להחנוני ושאלו וא”ל החנוני אני קונה באיטליז של בשר הרבה מוח של הבהמות וממחה אותם עם הרבה חלב ומבשלם ביחד וזה הוא השמנונית אז נפלו כולם על פניהם על חטאם הגדול שאכלו טרפות ובשר בחלב והבעה”ב התודה לפני וצעק בקול כמה גדולים דברי חכמים ובאמת כך מקובלני שכל גזירת חכמים לבד טעמם הנגלה יש עוד הרבה טעמים כמוסים שלא גילו אותם והשומע ישא ברכה מאת ד’ וישולם גמולו בזה ובבא [וביחוד שמעתי שבאמעריקא יש רבים מהאומות ששותים חלב חזיר מפני שמצויים שם הרבה]:
In America, the OU, based on the ruling of Rav Moshe Feinstein, does not insist upon chalav yisrael, and permits the use of what has become known as “chalav stam.” Other organizations, such as the Star-K, only sanction the use of chalav yisrael.
Kashrut organizations generally “kasher” utensils which were used for chalav stam when producing chalav yisrael (see, for example, http://www.okkosher.com/Content.asp?ID=169).
However, it seems that individuals, even those who are stringent regarding chalav yisrael, may rely, be-diavad, upon, the lenient approaches developed above and use dishes and utensils of someone who does not only drink chalav yisrael.
Milk in Israel – Chalav Yisrael and Powdered Milk:
In Israel, all packaged milk is chalav yisrael. Therefore, milk that originates from non-Jewish farms is produced under Jewish supervision. Furthermore, some “mehadrin” hashgachot, such as Tnuva, insure that there is Jewish supervision even on a Jewish farm, if the workers aren’t Jewish.
However, the Rabbinate is lenient, at least for the “regular” hashgachot (not “mehadrin”), regarding one issue: powdered milk. A number of Acharonim addressed the status of powdered milk. The Chazon Ish, for example, in the essay cited above, sees no distinction between powdered milk and liquid milk.
Rav Tzvi Pesach Frank (Har Tavi YD 103), however, disagreed. He claimed that even those who are stringent regarding “chalav stam” should still agree that the gezeira does not apply to milk which has assumed a new form, i.e., powder.
Based on his responsa, and because of the general shortage of powdered chalav yisrael, the “regular” hashgachot permit the use of powdered chalav stam, while the “mehadrin” hashgachot insist upon powdered chalav yisrael.
For further research into the kashrut and production of chalav yisrael, and specifically of powdered milk, see http://www.okkosher.com/Content.asp?ID=169 and http://www.kashrut-tnuva.co.il/docs/14b.doc.
Conclusion:
Before concluding, I would like to bring to our attention two other issues of concern to the consumer of kosher milk, especially in Israel.
1. The Poskim discuss the status of milk which was milked, in a prohibited manner, on Shabbat. This issue is obviously more applicable in Israel, and is a major difference between “regular” and “mehadrin” milk. See http://www.kashrut-tnuva.co.il/pg17b.htm, for example, for Tnuva’s presentation of the issue.
2. In recent years, there has been much discussion regarding the impact of routine medical procedures on cows. Some procedures may render the cow a “treifa,” which of course would prohibit all of its milk. American and Israeli authorities have addressed the issue. Some chalav yisrael farms in America, as well as mehadrin hashgachot in Israel, have taken steps to insure that these procedures do not compromise the kashrut of the milk. Some cite this as another reason to only drink chalav yisrael! See http://www.kashrut-tnuva.co.il/pg1b.htm for Tnuva’s perspective.
פת עכו”ם
טור יורה דעה סימן קיב
דיני פת ושלקות ומשקים וחלב וגבינה של עובדי גילולים:
פת של עובדי גילולים יש דברים שאסרום חכמים אע”פ שאין להם עיקר מן התורה כמו פת של עו”ג אפי’ אפאו ישראל והשלקות שמבשלין העו”ג ואסרו לשתות במסיבתן אפילו שאר משקין שאין בהן משום חשש יין נסך וכל אלו הדברים אסרו משום חתנות פי’ שלא יבא להתחתן בהן שכל אלו מושכין לב האדם ואם יתקרב אליהם באחד מאלו יבא להתחתן בם וכתב א”א הרא”ש ז”ל בתשובה שלא אסרו אלא פת חטים ושעורין וכוסמין ושבולת שועל ושיפון אבל של קטנית ושל אורז ודוחן אינו בכלל פת סתם שאסרו וגם אינו חשוב להיות בו משום בישולי עו”ג. וגזירת הפת לא נתפשטה בכל המקומות וכתב א”א הרא”ש ז”ל וע”ז סומכין הגדולים שאינן אוסרין אותו לבני מדינתן שנוהגין בו היתר כי הם אומרים שהם מהמקומות שלא פשט איסורו שם ועוד סומכין על מה שכתוב בחלוף מנהגים שבין בני ארץ ישראל לבני בבל מי שהתענה ג’ ימים מותר בפת של עו”ג משום חיי נפש וברוב מקומות גליותינו אין פלטר ישראל מצוי והוי כאילו התענה ג’ ימים ע”כ ויש אוסרין אותו אלא א”כ התענה ג’ ימים ממש ויש מהגאונים שהתירוהו בשבת אם אין לו מה לאכול משום עונג שבת ולדעת א”א הרא”ש ז”ל אין חילוק בין פת של בעל הבית לשל פלטר אבל קצת מהמחברים חלקו בין של בעל הבית לשל פלטר דלא שייך חתנות אלא בשל בעה”ב הלכך אסרוהו בכל ענין חוץ מבמקום סכנה אבל של פלטר אין כאן כ”כ קירוב דעת שבאומנתו הוא עוסק. וכן מחלק בירושלמי שמתיר לקנות מפלטר של עו”ג במקום שאין פלטר של ישראל מצוי וכתב הרשב”א אפילו יש שם פלטר של ישראל אם אין הפת של פלטר ישראל כפת הפלטר של עו”ג מותר כיון שערב עליו יותר ואין נראה כן מן הירושלמי שלא התיר אלא במקום שאין פלטר ישראל מצוי אבל אם הוא מצוי אלא דשל עו”ג ערב לו יותר לא התיר: פת —
3;ל בעל הבית אסורות לעולם אפילו קנאה פלטר ממנו ואפילו שלחה לישראל לביתו וכן אפילו שלחה אותו הישראל לאחר אסורה לעולם ושל פלטר מותרת לעולם אפילו קנאה בעל הבית ממנו שלא הלכו באיסור זה אחר מי שהפת בידו עכשיו אלא אחר מי שהיה לו בשעת אפייה